המשרד לביטחון הפנים
הרשות למאבק באלימות סמים ואלכוהול
אודות הרשות בתקשורת סמים והשפעותיהם חקיקה מחקרים ופרסומים צור קשר
הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול
חיפוש באתר
חיפוש
<a href="/pages/2009.aspx">מרכזי טיפול למכורים לסמים בסביבה שלך</a>
סקר היום

אקסטזי

הוא נחשב לסם המסיבות, ונצרך בעיקר על ידי מתבגרים וצעירים, שרבים מהם לא מודעים לסיכונים שבו. החומר שפותח כתרופה פסיכיאטרית נמצא כבר שנים רבות ברשימת החומרים האסורים וממשיך לגבות קורבנות מדי שנה. כל מה שצריך לדעת על אקסטזי והסכנות שבנטילתו
 

אקסטזי, ששמו המדעי הוא MDMA, מורכב מחומר כימי שהוא נגזרת של אמפטמין - חומר מעורר, ומשלב תכונות פרמקולוגיות של החומר מסקאלין, הידוע כמעורר הזיות.

היום הצטבר מידע רב ומהימן לגבי ההשפעות הגופניות והנפשיות של אקסטזי, המתבסס על מחקרים מבוקרים מעטים בבעלי חיים ובבני אדם, עדויות קליניות רבות (מחדרי מיון, ניתוחים אחרי המוות), ומחקרים רטרוספקטיביים (עדויות של צרכני החומר ובדיקות שלהם). ניתן, על כן, לסכם את הידוע על נזקי השימוש בחומר באופן הרבה יותר חד משמעי יחסית לתחילת שנות ה-90.

יש חשיבות לעדכן את המידע בנושא, בעיקר לאור השימוש הנפוץ בחומר בקרב צעירים, שימוש שלצערנו לא פחת בשנים האחרונות, אלא אף גבר ברחבי העולם וגם בישראל. לפי הסקר האחרון של הרשות למלחמה בסמים נמצא השימוש הרווח ביותר בחומר זה בקבוצת הגיל 19-17.

 

היסטוריה
החומר פותח לראשונה בגרמניה ב-1914 כתרופה לסיוע בטיפול פסיכיאטרי. רעילות החומר לא נבחנה באופן שיטתי עד שנות ה-50 של המאה ה-20, עת נבדק הנושא ביוזמת צבא ארה"ב. תוצאות הממצאים הותרו לפרסום רק ב-1973. ממצאים אלה התבססו על ניסויים שנערכו בבעלי חיים לקביעת הכמות שגורמת למוות, במסגרת מחקר על אנלוגים של מסקאלין (חומר מעורר הזיות). באותה תקופה נעשה שימוש רפואי בחומר בטיפול פסיכותרפי עקב תכונותיו המגבירות פתיחות ודברנות. השלב הבא, זמן קצר מאוחר יותר, כלל התחלת שימוש בחומר על ידי הציבור הרחב למטרות הנאה ובילוי.

ב-1985 הוכנס החומר לרשימת החומרים האסורים בשימוש על ידי המינהל לאכיפת (חוקי) הסמים בארה"ב (DEA), וסווג ברשימה I, הכוללת חומרים ברמת סיכון גבוהה, בעלי פוטנציאל גבוה לשימוש לרעה וחסרי שימוש רפואי מקובל. זאת, בעקבות שימוש מוגבר בחומר בארה"ב, והמחקרים שהראו שהחומר מזיק למערכת העצבים ורעיל למערכת הסרוטונרגית במוח. באנגליה נאסר החומר לשימוש ב-1977 וסווג ברשימת החומרים האסורים המזיקים ביותר (רשימה A), שהעונשים לגבי אחזקתם וסחר בהם הם המחמירים ביותר.

בישראל נודע השימוש בחומר החל ב-1988. בשנת 1991 הוא הוכנס לרשימת החומרים האסורים על פי פקודת הסמים המסוכנים. החומר נתפס לראשונה בישראל ב-1992 (שש טבליות). ב-1993 נתפסו 294 טבליות וב-1994 נתפסו 4,195 טבליות. מגמת העלייה בתפיסות נמשכה עד השיא ב- 1999, שבה נתפסו קרוב לחצי מיליון טבליות. בשנת 2000 נתפסו 250,000 טבליות ובשנת 2001 נתפסו 108,592 טבליות (עד ספטמבר) וכן ק"ג אבקה, שממנה ניתן להכין כ-1,500 טבליות.

 

דרכי שימוש וייצור
MDMA נצרך ככדור, בבליעה. השפעתו מתחילה 60-20 דקות לאחר הבליעה, מגיעה לשיאה לאחר כשעתיים ונמשכת 6-4 שעות (לעתים יותר).

כדורי האקסטזי מיוצרים באופן בלתי חוקי במעבדות פיראטיות ועל ידי אנשים פרטיים ומוטבעים עליהם סמלים שונים בהתאם למאווייו או לדמיונו של היצרן. הכדור מופיע בצבעים שונים. המינון הממוצע של חומר פעיל בכדור הוא 100-50 מ"ג, אם כי נמצאו הבדלים של עד פי 70 ומעלה בריכוז החומר הפעיל.

הייצור הלא-חוקי של החומר גורם לשונות גדולה מבחינת הרכב הכדורים וריכוזם. במעבדות שבחנו דוגמאות מקומיות נמצאו גם אמפטמינים אחרים, וגם אפדרין ותרכובות שלו, שנמכרו כאקסטזי. מספר כדורים בבריטניה זוהו כ-DOB, שהוא אחד האמפטמינים מעוררי ההזיה הקשים ביותר - 2 מ"ג שלו שווים בעוצמתם ל-150 מ"ג של MDMA. חומר זה משפיע רק אחרי 4-3 שעות, דבר שיכול להטעות את המשתמשים ולהוביל לנטילת מנת יתר ואפילו למוות עקב לקיחת כדור נוסף. משך פעולתו של חומר זה ממושך יותר (עד 24 שעות). דווחו מקרי מוות ותגובות קשות, כולל התכווצויות ומצב של תרדמת.

השימוש באקסטזי מתאפיין בעיקר בצריכה על ידי מתבגרים וצעירים שמעדיפים בילוי במסיבות שבהן מושמעת מוסיקה אלקטרונית, הנקראות גם מסיבות אסיד, טכנו, טרנס (rave style music). הכדור נלקח במטרה לאפשר המשך ריקוד במשך שעות רבות, והמינון המקובל הוא כדור אחד עד שניים במשך האירוע.

 

סכנות השימוש בחומר
ניתן לחלק את סכנות השימוש באקסטזי לשני סוגים עיקריים:

א. סכנות הנובעות מסוג החומר: אקסטזי הוא תרכובת של חומר מעורר וחומר מעורר הזיות המזיק למערכת העצבים המרכזית ולמערכות הלב והדם, השרירים, הכליות והכבד.

ב. סכנות הנובעות מאופן ייצור החומר: אקסטזי מיוצר במעבדות פיראטיות בתנאים לא-היגייניים ועם שאריות כימיות של חומרי זיקוק, ותוספות ותרכובות בלתי ידועות שעלולות להיות מסוכנות מאוד.

 
תופעות לוואי לטווח קצר
השפעות מצופות על ידי המשתמש: עלייה בערנות ובתחושת האנרגיה, כולל תחושת אופוריה ותחושת קרבה וחברותיות (עקב שחרור מוגבר מאוד של סרוטונין לסינפסה).
 

השפעות נוספות:
חלק גדול מתופעות הלוואי הבלתי רצויות נובעות מתכונת עוררות-היתר של החומר (בדומה לאמפטמינים): עלייה במתח בשרירים, לסתות קפוצות (סגורות בחוזקה), שחיקת שיניים ותנועתיות חסרת מנוחה ברגליים, נוקשות וכאבים בגב התחתון. תלונות נוספות שנשמעות לעתים קרובות במהלך השימוש בחומר ומיד אחריו הן: כאב ראש, בחילה, אובדן תיאבון, ראייה מטושטשת, יובש בפה וחוסר שינה.

שחרור מוגבר של נוראדרנלין לסינפסה גורם לעלייה בקצב הדופק, להפרעות בקצב הלב ולעלייה בלחץ הדם, שעשויה לגרום לקרע בכלי דם, לדימום פנימי ולטכיקרדיה (מעל 100 פעימות לב בדקה). חולי לב וכלי דם נמצאים בסיכון גבוה לתופעות אלה. בבדיקות לאחר המוות נמצאו דימומים פנימיים במוח ואברים פנימיים אחרים שנגרמו בעיקר עקב התפוצצות של כלי דם קטנים, שהם פגיעים יותר. בין היתר, דווחו דימומים ברשתית העין.
הגדלת המעמסה על עבודת הלב עשויה לגרום לאי-ספיקת לב, לבצקת ריאות ולמוות במקרים קשים. גם ימים לאחר השימוש בחומר יכולה להופיע תופעה של תנודתיות ברמת הדופק ולחץ הדם, מעבר לנורמאלי.

הפעילות המוגברת של השרירים (עוררות) יחד עם פעילות ישירה של החומר על מערכת ויסות החום במוח מובילה לעלייה מוגזמת בחום הגוף (היפרתרמיה), תופעה מסוכנת שמוגברת על ידי הריקוד וההשתוללות במסיבות. במשתמשים שהגיעו לחדרי מיון נמדדו מידות חום של 43 מעלות צלסיוס. עקב החום הגבוה נגרמים התכווצויות ועוויתות שרירים, איבוד נשימה, ומוות במקרים של התמוטטות מערכות הגוף. ההזעה המרובה מסלקת כמויות גדולות של מלחים חיוניים, וביחד עם שתייה מוגברת של מים, גורמת לדילול מסוכן של הדם ולהצטברות מים בגוף.

העלייה הקיצונית בחום הגוף עלולה לגרום לנזקים נוספים המוכרים ממקרים של מכת חום:
נזקים לשרירים - פעילות השרירים האינטנסיבית גורמת לנזקים המתבטאים בנפיחות ובבצקת, פגיעה במבנה הנורמאלי של השריר, דלקות, התפרקות רקמות השריר ודליפה של תוכן התאים למערכת הדם ולבסוף לנמק.

פגיעה קשה בכליות - החלבון מיוגלובין, שהוא תוצר התפרקות השרירים, מופרש לתוך הכליות וגורם לפגיעה בהן עד כדי אי-ספיקת כליות והזדקקות להמודיאליזה, למניעת מוות.

פגיעה בכבד - החום הגבוה או ההפרעות המטבוליות שנובעות ממנו, עלולים לגרום לרמות שונות של פגיעה בכבד, שמצטברות עם הפגיעה בכבד על ידי החומר עצמו או תוספים מזיקים אחרים.

קרישת-יתר של הדם - מסיבות שעדיין אינן ברורות דיין, החום הגבוה יכול לגרום לקרישיות-יתר של הדם ולחסימות בכלי הדם הקטנים בחלקים שונים של הגוף. מכיוון שמרכיבי דם האחראים לקרישה מגויסים לתהליך זה, שאר הדם מאבד את יכולת הקרישה הנורמאלית שלו ויכולים להיגרם דימומים.

הטיפול בתופעות שנובעות ממכת החום הוא בעיקר סימפטומטי - יש חשיבות רבה לזיהוי מוקדם של הבעיה ולקירור הגוף במי קרח, החדרה תוך-ורידית של תמיסת מלח מצוננת, שטיפת הקיבה ושלפוחית השתן עם נוזלים מצוננים וטיפול תומך כללי. יש הממליצים על טיפול תרופתי להפסקת ההתכווצויות החזקות של השרירים, כפי שמטפלים במכת חום קשה.

 

השפעות פסיכולוגיות:
עוררות היתר יכולה לגרום להיפראקטיביות, "התעופפות" של מחשבות וחוסר יכולת להתרכז באופן מועיל, וכן לחוסר שינה. בקרב משתמשים הופיעו תלונות גם על הזיות, דה-פרסונליזציה (הרגשה של היפרדות האני מהגוף), חרדה, תסיסת יתר, והתנהגויות מוזרות או בלתי אחראיות. תחושות וסימנים אלה גורמים לעתים להתקפי פאניקה, לטירוף ואפילו לאירועים פסיכוטיים.

יום או יומיים לאחר השימוש בחומר מופיעות, בדרך כלל, תלונות על קשיי ריכוז, דיכאון, חרדה ועייפות. תופעות אלה טיפוסיות ל"התרסקות" שמופיעה כתסמונת גמילה מחומרים מעוררים נוספים (קוקאין, אמפטמינים).

התלונות על השפעות שליליות של החומר מתרבות ככל שהמשתמש צרך אותו מספר רב יותר של פעמים.

יש לציין כי תופעות הלוואי הקשות עשויות לקרות גם לאחר שימוש חד-פעמי בחומר, עקב רגישות-יתר של המשתמש מסיבות שונות או עקב גורמים פרמקולוגיים - ריכוז גבוה במיוחד, חומר כימי אחר, תוסף מזיק, תופעות לוואי מצטברות עקב שימוש בחומרים נוספים ועוד.

 

השפעות פסיכיאטריות לטווח ארוך
מלבד מספר מצומצם של אנשים אשר דיווחו על שיפור בפתרון בעיותיהם הרגשיות לאחר שימוש ב- MDMA בטיפול פסיכותרפי, רוב ההשפעות ארוכות הטווח שדווחו לאחר שימוש בחומר היו שליליות, ונובעות, כנראה, מהפעילות הרגילה של נגזרת האמפטמין הספציפית שבחומר.

היכולת של ה-MDMA להגדיל את ריכוז הסרוטונין במרווח הבין-תאי היא האחראית לתופעות הלוואי הפסיכוטיות שנזכרו לעיל, וגם לנזקים ארוכי טווח לתאים שמהם השתחרר הסרוטונין. מחקרים הראו תכולה נמוכה יותר של סרוטונין במוח בבעלי חיים שטופלו ב-MDMA: בניתוח לאחר המוות שנעשה במוחו של צרכן MDMA נמצאו רמות מופחתות של סרוטונין בין 80%-50% באזורים שונים, בהשוואה למוחות של בני אדם שלא השתמשו בחומר.

גלי מוח (EEG) של צרכני MDMA כבדים (בתקופה שלא צרכו את החומר) רשמו דגמים שדומים לאלה של קשישים וחולי מחלת השכחה, ונמצאו אצלם שינויים משמעותיים בתגובות לגירויים קוליים.

כמו כן, נמצאו ריכוזים נמוכים מהרגיל בדם של חומרי התגובה לסרוטונין, פרולקטין וקורטיזול, עד למשך שנה או יותר לאחר שימוש אחרון ב- MDMA. עובדה זו מראה על פגיעה ארוכת טווח בריכוזי הסרוטונין בתאי המוח.

במחקר שבוצע על ידי הרשות למלחמה בסמים באמצעות פרופ' רבי סימן-טוב ממכון ויצמן נמצא כי נגרם מוות מתוכנת של תאי מוח בהשפעת ה- MDMA. כמו כן נמצא כי התגובה והרגישות לחומר אינן זהות בבני אדם שונים וכנראה מושפעות משילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים.

יש לציין כי, מספר מחקרים נגדיים מוכיחים שרמת השינוי בתפקוד הסרוטונין פרופורציונלית למשך ולרמת השימוש הקודם ב- MDMA, וכי השימוש בחומר הוא הסיבה ולא התוצאה לתפקוד הבלתי תקין של הסרוטונין.

משערים שעדויות על פגיעות נפשיות והתנהגותיות שנמשכות חודשים ושנים לאחר הפסקת השימוש ב- MDMA קשורות לפגיעה שנגרמת למערכת הסרוטונרגית לאור התפקיד שיש לסרוטונין בכל התפקודים שנפגעים. תופעות מסוג זה שמתוארות בספרות הן:

·         פגיעה בזיכרון המילולי והראייתי שנמצאה פרופורציונאלית לעוצמת השימוש הקודם ב-MDMA, שלא נמצאה בקבוצות השוואה של צרכני סמים אחרים.

·         פגיעה בתהליכי קבלת החלטות ("תפקודי ביצוע"), עיבוד מידע, פתרון בעיות הגיון וחשבון פשוטות.

·         אימפולסיביות גדולה יותר וחוסר שליטה עצמית.

·         התקפי פאניקה שחוזרים גם ללא שימוש בחומר מספר חודשים.

·         פרנויה חוזרת, הזיות, דה-פרסונליזציה, פלאשבק, התקפים פסיכוטיים שמופעים גם לאחר הפסקת השימוש בחומר.

·         דיכאון עמוק המלווה לעתים במחשבות אובדניות, שלעתים עמיד בפני טיפול, מלבד טיפול תרופתי שגורם לספיגה מחדש של סרוטונין לתאי העצב.

אותם טיעוני נגד יכולים להופיע גם כאן כמו בתופעות הפגיעה בסרוטונין אך הקשר הברור של כל ההפרעות עם תפקוד הסרוטונין והקשר הפרופורציונאלי של חלק מההפרעות לירידה ברמת הסרוטונין בתאים, מוכיחים את הקשר לשימוש בחומר.

נזקים גופניים לטווח ארוך
חלק מהבעיות מתחילות להיות מורגשות כבר במשך השפעת ה-MDMA ונמשכות גם לאחר חלוף ההשפעה:

  1. מתח מוגבר בשרירים – הגורם לכאבי שרירים, גב תחתון וצוואר, לשחיקת שיניים ולקפיצת לסתות, תוך גרימת נזק משמעותי.
  2. הפרעות ארוכות טווח במערכת הדם – מתבטאות בלחץ דם נמוך (תגובת-נגד ללחץ הדם הגבוה בתקופת השימוש בחומר) ופגיעה בפיקוח של מערכת העצבים האוטונומית על קצב הלב ולחץ הדם. בצרכנים קבועים של החומר נרשמו שינויים בזרימת הדם האזורית במוח.
  3. נזקים לכבד – קיימות עדויות רבות של הופעת צהבת בקרב משתמשים בחומר. התמונה הקלינית דומה לדלקת כבד ויראלית עם צהבת, כבד מוגדל ורגיש, עלייה בנטייה לדימום ועלייה ברמת אנזימי כבד בדם. המצב יכול להשתפר עם הפסקת שימוש של מספר שבועות עד חודשים, אך בצרכנים כרוניים של החומר עשויים להופיע התקפים חוזרים של דלקת כבד.

המצב יכול להיות קשה הרבה יותר עד כדי צורך בהשתלת כבד. במצבי ביניים של חומרה עשויה להיווצר מחלה ממושכת של תפקודי הכבד, עם החלמה איטית. לעתים נשארת בעיה כרונית ודווחו גם מקרי מוות סביב בעיות כבד שנוצרו.

מקרי מוות עקב שימוש באקסטזי

נגרמו מקרי מוות רבים על ידי הגורמים שהוזכרו לעיל. בנוסף, נרשמו מקרים של התאבדות כתוצאה מהדיכאון לאחר הפסקת השימוש בחומר. כמו כן, היו מקרים של דיכאון מוקדם ושימוש באקסטזי כדי להתאבד. מקרי מוות אחרים נגרמו כתוצאה מתאונות עקב התנהגות מוזרה ולקיחת סיכונים בהשפעת החומר.

העובדה שהחומר אינו מיוצר תחת פיקוח רפואי ואין ודאות לגבי הרכב הכדור וריכוזו, גורמת לסכנה גדולה מאוד בשימוש. בבדיקות של אותם מקרים שהסתיימו בהרעלה קשה ובמוות, נמצאו בדרך כלל ריכוזים והרכבים כימיים שונים.

בספרות הרפואית מדווחים בפירוט 87 מקרי מוות משימוש באקסטזי, נכון לכתיבת שורות אלה. ברור שהשכיחות האמיתית גבוהה הרבה יותר מכיוון שלא כל רופא שנתקל במקרה כזה מפרסם דוח רפואי בנדון. על כן, לא ניתן להסיק על הממדים האמיתיים של התופעה רק מתוך הפרסומים בספרות הרפואית המקצועית.

התמכרות
לא קיימות עדויות מחקריות ממשיות על קיומה של התמכרות לאקסטזי על פי ההגדרות הבינלאומיותDSM-IV, ISCD) ). עם זאת, בספרות הרפואית תוארו מספר מקרים של התמכרות לחומר. לעתים מושמעות טענות כי לא יכולה להיווצר תלות באקסטזי, עקב הירידה בהנאה מהחומר בשימוש תכוף מדי, לעומת עלייה בהשפעות הבלתי נעימות. זאת, בדומה לתופעה הידועה משימוש בחומרים מעוררי ההזיה הקלאסיים (ל.ס.ד, מסקלין וכדומה), ושלא בדומה לאלכוהול, קנאביס, בנזודיאזפינים או אופיאטים. עם זאת, אין להתעלם מהחלק האמפטמיני, המעורר, הקיים באקסטזי, מאחר שידוע כי אמפטמינים יוצרים תלות באותה מידה כמו קוקאין.

יש להיזהר בקביעה שאין התמכרות לאקסטזי – בשנות ה-80 המוקדמות נטענו אותן טענות לגבי קוקאין ועברו מספר שנים, בהן הצטברו עדויות להיווצרות תלות בקוקאין. גם לגבי קנאביס נאמר שנים רבות כי אינו ממכר, אך היום קיימות כבר עדויות רבות של התמכרות לחומר, באחוזים משמעותיים של צרכניו.

לא ניתן עדיין להגיע למסקנות חד-משמעיות באשר להתמכרות לאקסטזי ויש להמתין להצטברות ממושכת יותר של ממצאים קליניים, על מנת להגיע למסקנות ברורות בתחום זה.

סיכום
סכנות השימוש בחומר הידועות היטב לחוקרים, לרופאים ולאנשי המקצוע האחרים, אינן ידועות במידה מספקת לציבור הרחב ובעיקר לצעירים ולבני הנוער. בסקרים שנערכו בארץ ביוזמת הרשות למלחמה בסמים, התברר כי רק כמחצית מבני הנוער הסבורים כי הרואין וקוקאין הם חומרים מסוכנים, סברו כך גם לגבי האקסטזי. חוסר מודעות זו, יחד עם צורת השימוש המסוכנת בחומר, הכוללת בליעה של מספר כדורים בזמן קצר ובשילוב עם פעילות גופנית מאומצת במסיבות ריקודים ממושכות, עלולים לגרום לאסונות נוספים על אלה שכבר נגרמו כתוצאה מהשימוש בחומר.

הסקירה מתבססת בעיקר על המאמרים הבאים:

Kalant, H. (2001) The pharmacology and toxicology of “ecstasy” (MDMA) and related drugs. Canadian Medical Association Journal, 165(7): 917-928.

 McCann, U.D. et al. (1996) Adverse reactions with 3,4 – methylenedioxymethamphetamine (MDMA; ‘ecstasy’). Drug Safety, 15(2) 107-115.

מקורות נוספים:

  1. סקירות מודיעין של משטרת ישראל.
  2. סקירת ספרות על אקסטזי שנערכה על ידי יפה צוברי בשנת 1996, על מקורותיה.
  3. טשהל, ברכה (2002) (MDMA) Ecstasy פרמקולוגיה וטוקסיקולוגיה. ידיעון של מרכז רפואי רבין, בילינסון.
 

מידע נוסף: אקסטזי והשפעותיו

כללי

bul6_3 עצות כיצד להיזהר מסכנות השימוש בחומר למי שבכל זאת החליט להתנסות באקסטזי. מבחר עצות למי שלא מוכן לשמוע שלא כדאי אפילו להתנסות באקסטזי. ד"ר רחל בר- המבורגר, הרשות למלחמה בסמים.

מאמרים

bul5_2 אקסטזי: התענגות עילאית – או נזק מוחי בלתי הפיך?
מי שהמציא את ה"אקסטזי" - לא בחר בשם הזה במקרה. אבל מסתבר שהסם המודרני, שכבש מיליוני בליינים צעירים ברחבי העולם, גורם לנזקים חמורים לתאי העצב במוח, פוגע בזיכרון ועוד. בנוסף, הוא מצוי גם ברשימת החומרים הממריצים האסורים על-ידי הוועד האולימפי הבינלאומי. מולי אפשטיין, מכון וינגייט, 29.5.2003 

 
סמל מדינת ישראל
English
Русский
العربية
קו חם למידע וייעוץ 1-700-500-508
סמים והשפעותיהם
חומרים פסיכואקטיביים
בדיקות לזיהוי סמים
סמים והשפעותיהם
אלכוהול
מריחואנה וחשיש
נזקי הקנאביס - מחקרים
אקסטזי
גת וחגיגת
קאתינון ומתקאתינון
G.H.B (סם האונס)
קטמין - סם האונס
L.S.D (אסיד)
קוקאין וקראק
פנציקלידין P.C.P
חומרים נדיפים
גז מזגנים - פריאון
גז צחוק - נייטרוז
גז מציתים
מתאמפטאמין
הרואין ואופיאטים
סטרואידים אנבוליים
עישון נרגילה
צמח הדטורה
קראטום
סאלביה דיבינורום
פטריות הזיה
קנבוס סינטטי
סמי פיצוציות
תרופות מרשם
ריטלין, ADHD
הקו החם
אגף טיפול ושיקום
אגף אכיפה וחקיקה
אגף חינוך ומניעה
אגף הדרכות ומידע
אגף קהילה
מרכזי טיפול
מחקרי המדען
ספרייה ופרסומים
עלוני הסברה
טפסים
קישורים
בניית אתרים
כל הזכויות שמורות לרשות למאבק באלימות סמים ואלכוהול © 2011
רח' כנפי נשרים 7, גבעת שאול, ת.ד 3985, ירושלים 91039, טל: 02-5675911 פקס: 02-6513956