השלכות החשיפה לטרור על הבריאות הנפשית והשימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים בקרב מתבגרים, 2008 

חוקרת: הילה חיים-צוויג, האוניברסיטה העברית בירושלים (דוקטורט)

המחקר במלואו

תקציר

ממצאים תיאוריים - במחקר הנוכחי התלמידים דווחו על חשיפה גבוהה בעיקר לשני סוגי חשיפה: הימצאות בקרבת מקום אירוע טרור וקירבה רחוקה לנפגעים. באשר להימצאות בקרבת מקום לאירוע- מעל שני שליש (69.7%) דווחו על התרחשות פיגוע ליד מקום מגוריהם וכחמישית (19.8%) דווחו כי הם שמעו פיצוץ או יריות של מחבל/ים במהלך פיגוע . באשר לקרבה רחוקה לנפגעים- מעל מחצית (53.4%) דווחו כי הם מכירים מישהו אשר היה נוכח בזירת פיגוע טרור. מעל שליש (39.0%) דווחו על היכרות עם מישהו (לא מהמשפחה) אשר נפצע באחד מפיגועי הטרור או נהרג בו (34.7%). בנות דווחו על קירבה רחוקה רבה יותר לנפגעים לעומת הבנים. הבנים, לעומת זאת, דווחו על נוכחות רבה יותר בפיגועי טרור. ילידי חבר העמים דווחו על פחות קירבה רחוקה לנפגעים לעומת ילידי הארץ.
רמת החשיפה המצטברת לאירועי הטרור אשר נמצאה במחקר זה בקרב כלל התלמידים הייתה 3.11 (סטיית תקן 2.66). כלומר, כלל התלמידים נחשפו בממוצע לשלושה אירועים אשר התרחשו פעם אחת או  לשני אירועים שאחד מהם התרחש לפחות פעמיים.  הבנות דווחו על חשיפה מצטברת גבוהה יותר מזו של הבנים. כמו כן,  תלמידי כיתות יא' דווחו על חשיפה מצטברת גבוהה יותר מזו של תלמידי כיתות י' וילידי הארץ דווחו על חשיפה מצטברת גבוהה יותר מילידי  חבר העמים.
המצוקות הנפשיות אשר נבדקו הינם סימפטומים פוסט-טראומטיים, סיכון לתסמונת פוסט-טראומטית, סימפטומים דיכאוניים וסיכון לדיכאון קליני. ממוצע הסימפטומים הפוסט-טראומטיים בקרב כלל התלמידים היה 10.79 (סטיית תקן 8.71). הבנות דווחו על רמת סימפטומים גבוהה יותר מאשר הבנים. כעשירית (9.9%) מהתלמידים נמצאו בסיכון  לתסמונת פוסט טראומתית. שיעור זה גבוה יותר בקרב בנות  מאשר בקרב בנים.
ממוצע הסימפטומים הדיכאוניים בקרב כלל התלמידים היה 15.54 (סטיית תקן 10.07). מעל שליש (37.5%) מהתלמידים דווחו על רמת סימפטומים דיכאוניים המציבה אותם בסיכון לדיכאון קליני (ציון של מעל 16 בסולם ה D-CES). בנות דווחו על סימפטומים דיכאוניים רבים יותר ונמצאו בסיכון רב יותר לדיכאון קליני מאשר בנים. ילידי חבר העמים דווחו על יותר סימפטומים דיכאוניים ונמצאו בסיכון רב יותר לדיכאון קליני מאשר ילידי הארץ.
בחנתי גם את השימוש בסיגריות, באלכוהול ובחשיש ומריחואנה. כמעט מחצית מהתלמידים (42.4%) דווחו כי עישנו סיגריות בשנה האחרונה. שתייה של משקאות אלכוהוליים נבחנה על פי שתייה של יין, בירה לבנה ומשקאות חריפים. 60.9% מהתלמידים דווחו כי בשנה האחרונה הם שתו יין לפחות פעם אחת. היקף שימוש דומה נמצא לגבי שתיית בירה לבנה (59.0%) ולגבי שתייה של משקאות חריפים (59.5%). 6.9% מהתלמידים דווחו על שימוש בחשיש לפחות פעם אחת ו 7.9% דיווחו על שימוש במריחואנה לפחות פעם אחת בשנה האחרונה. בנות דווחו על עישון רב יותר של סיגריות בעוד בנים דווחו על שימוש רב יותר באלכוהול. ילידי חבר העמים דווחו על שימוש רב יותר בכל החומרים הפסיכו-אקטיביים שנבדקו לעומת ילידי הארץ. תלמידי כיתות יא' דווחו על שימוש רב יותר בכל החומרים שנבדקו לעומת תלמידי כיתות י'.
במחקר הנוכחי נבחנה גם מידת השימוש של התלמידים באסטרטגיות התמודדות ומידת התמיכה החברתית לה הם זוכים.  התלמידים דווחו על השימוש הרב ביותר באסטרטגיות של השלמה עם המצב, חיפוש תמיכה ופתרון הבעיה. הראשונה שייכת לציר האסטרטגיות הממוקדות ברגש והשתיים האחרות- לאסטרטגיות הממוקדות בבעיה. אסטרטגית ההתמודדות אשר, על פי הדיווח, נעשה בה השימוש המועט ביותר היא זו של שימוש באלכוהול - השייכת לציר של מיקוד ברגש. הבנות משתמשות יותר מהבנים הן באסטרטגיות הממוקדות בבעיה והן באסטרטגיות הממוקדות ברגש. לגבי תמיכה חברתית, הממוצע הכולל של סולם התמיכה החברתית (על סולם הנע בין 1 לבין 7) הינו 5.81 (סטיית תקן 1.03). כלומר, התלמידים העריכו כי התמיכה החברתית הכוללת לה זוכים היא גבוהה. בהשוואה לבנים- הבנות מדווחות על תמיכה חברתית רבה יותר מחברים ומאחרים משמעותיים אך על מידת תמיכה דומה מהמשפחה. ילידי הארץ מדווחים על תמיכה חברתית רבה יותר מהמשפחה ומחברים ומאחרים משמעותיים בסביבתם בהשוואה לילידי חבר העמים.

ממצאים לבחינת הקשרים ברמה הדו משתנית והרב משתנית -  הממצאים המוצגים כאן מסתמכים הן על הניתוח הדו משתני (על פי מתאמי פירסון) והן על סדרת משוואות רגרסיה היררכיות.
הקשר בין חשיפה מצטברת וסוגי החשיפה לטרור לבין סימפטומים ותסמונת פוסט-טראומטית: החשיפה המצטברת וארבעת סוגי החשיפה (הכרות רחוקה עם נפגעים, קרבה ראשונה לנפגעים, נוכחות בפיגוע והימצאות בקרבת מקום לפיגוע) נמצאו קשורים לסימפטומים פוסט-טראומטיים רבים יותר. כמו כן, החשיפה המצטברת וחשיפה מסוג נוכחות בפיגוע היו קשורים לסיכון רב יותר לתסמונת פוסט-טראומטית.
הקשר בין חשיפה מצטברת וסוגי החשיפה לטרור לבין סימפטומים דיכאוניים וסיכון לדיכאון קליני: נמצאו סימפטומים דיכאוניים רבים יותר וסיכון רב יותר לסבול מדיכאון קליני בקרב תלמידים אשר דווחו על חשיפה מצטברת גבוהה יותר ועל נוכחות באירוע טרור.
הקשר בין החשיפה המצטברת וסוגי החשיפה לטרור לבין השימוש בסיגריות, אלכוהול וחשיש ומריחואנה: החשיפה המצטברת לטרור וחשיפה מסוג הכרות רחוקה עם נפגעים נמצאו קשורים לעישון רב יותר של סיגריות. החשיפה המצטברת לאירועי טרור וחשיפה מסוג נוכחות בפיגוע נמצאו קשורים לשימוש רב יותר במשקאות אלכוהוליים ולהשתכרות רבה יותר. חשיפה מצטברת לטרור, נוכחות בפיגוע וקרבה ראשונה לנפגעים נמצאו קשורים לשימוש בחשיש ומריחואנה.
תחלואה מקבילה: סימפטומים דיכאוניים וסיכון לדיכאון קליני נמצאו שניהם קשורים לשימוש רב יותר בכל סוגי החומרים ואילו סימפטומים פוסט-טראומטיים וסיכון לתסמונת פוסט-טראומטית לא נמצאו קשורים לשימוש רב יותר בחומרים.

בדיקת המודל התיאורטי - נערכו ארבעה מודלים של משוואות מבניות במודל נתיבים (Structural Equation Path Modeling) לבחינת המשתנים המתווכים במודל התיאורטי של המחקר.
אסטרטגיות התמודדות כמתווכת (ממתנת - mediate) בין החשיפה לבין המצוקה הנפשית והשימוש בחומרים אצל מתבגרים: שני ניתוחי הנתיבים הראשונים בחנו את אסטרטגיות ההתמודדות כמשתנים המתווכים את הקשר בין החשיפה המצטברת לטרור לבין המצוקה הנפשית והשימוש בחומרים. בניתוח הנתיבים הראשון, שבו אסטרטגיות ההתמודדות הממוקדות בבעיה שימשה כמשתנה מתווך, לא נמצאה התאמה טובה לנתונים. כלומר, אסטרטגיות התמודדות הממוקדות בבעיה אינן משמשות במחקר הנוכחי כמשתנה מתווך בקשר שבין החשיפה לטרור לבין המצוקה הנפשית והשימוש בחומרים.
 בניתוח הנתיבים השני נמצא כי בהתאם להשערת המחקר אסטרטגיות התמודדות הממוקדות ברגש תיווכו (mediated) את הקשר בין החשיפה לטרור לבין המצוקה הנפשית והשימוש בחומרים. כלומר, ככל שהתלמידים דווחו על חשיפה רבה יותר לאירועי הטרור, כך הם דווחו  על שימוש רב יותר באסטרטגיות הממוקדות ברגש ושימוש רב יותר באסטרטגיות אלו נמצא קשור לסימפטומים פוסט-טראומטיים רבים יותר, סימפטומים דיכאוניים רבים יותר ושימוש רב יותר באלכוהול וחשיש או מריחואנה.
תמיכה חברתית כמתווכת (ממתנת- mediate) בין החשיפה לבין המצוקה הנפשית והשימוש בחומרים אצל מתבגרים: ממצאי המחקר מורים כי תמיכה הן מצד חברים ואחרים משמעותיים והן תמיכת המשפחה אינה מהווה גורם מתווך בין חשיפה לטרור לבין מצוקה ושימוש בחומרים.